ניתאי (4.5) והראל (3.5) מתעוררים בבוקר, מתלבשים, עוזרים לבארי (2.5) להתלבש.
שלושתם מצחצחים שיניים, לוקחים קערה, קנקן חלב וקורנפלקס מכינים לעצמם את ארוחת בוקר ויושבים לאכול. כשהם מסיימים הם נועלים נעליים ולרוב יש להם זמן לשחק מעט לפני שיוצאים לגן.
איפה אנחנו, הבוגרים? גם אנחנו מתארגנים לעבודה, מארגנים את מנור (שבעה חודשים) ונמצאים שם כל הזמן, בסביבה.
נשמע כמו סצנה מסרט, נכון?
זו תוצאה של סביבה מונטסורית מונגשת ומתאימה.
מריה מונטסורי כתבה -
"Everything you do for me, you take away from me"
כל דבר שאתה עושה במקומי, אתה מרחיק ממני.
אנחנו מאמינים שהילדים שלנו צריכים להיות עצמאיים ולפעול בעצמם לעצמם (כמובן במסגרת הגבולות שהבית שלנו מגדיר).
לסביבה ישנה השפעה משמעותית על בניית האדם שחי בה, כל יצור חי זקוק לסביבה ספציפית ומותאמת עבורו בכדי שיוכל להתקיים ולממש את הפוטנציאל המלא שלו. ללא קשר להישרדות.
הסביבה של הילד היא החשובה ביותר בהתפתחות שלו, היא המקום בו הילד סופג ומתחיל לבנות את אישיותו ואת יחסיו לעולם.
הסביבה היא החונכת של הילד, הסביבה היא זו שאנחנו, הוריו, יוצרים עבורו.
הסביבה המונטסורית מורכבת משתי תתי סביבות – הסביבה הפיזית והסביבה האנושית (הפסיכולוגית).
1. הסביבה הפיזית- צריכה להיות יפה, אסתטית, נגישה, לתמוך בעצמאות של הילד ולהיות מותאמת למידותיו. התאורה צריכה להיות טבעית, חלונות גדולים ואור שלא יפריע לריכוז של הילד. הטמפרטורה נעימה ונוחה. רהיטים, עזרים ואביזרים בגודל פרופורציונאלי ומדפים לפי נושאים, רמת ההתפתחות ותקופות רגישות. נארגן את הסביבה כך שתהיה מסודרת באופן הגיוני וקבוע, שתראה כמו "העולם של המבוגרים" אבל במידות של ילדים. כזו שתעניק לו את התחושה שהמקום שייך לו!
2. הסביבה האנושית- הסביבה האנושית היא המבוגרים שחיים וסובבים את הילד. על המבוגרים להיות מודעים לעצמם, להוות דוגמא אישית. תפקידנו ליצור עבורו סביבה שמאפשרת לו ללמוד ולעבוד, סביבה שאיננה שיפוטית, מותר לעשות טעויות וזה בסדר גמור, הילד צריך להרגיש ביטחון לטעות בלי שישפטו אותו. סביבה בה הוא לומד מצפייה במבוגרים שנמצאים סביבו וסופג מהם את התנהגותם כלפי בני אדם, בעלי חיים, חפצים ותגובותיהם לסיטואציות שונות (מריה מונטסורי כתבה ספר שלם על המוח הסופג של הילד.. על זה נרחיב בפעם אחרת).
תפקידנו בסביבה הפיזית והאנושית הוא ליצור עבור הילד סביבה נגישה, לעודד אותו לגשת לסביבה ולחומרים המוצגים בה. לדאוג לארגן את הסביבה ולייצר לילד מרחב בטוח לחופש בחירה מלא.
במשולש המונטסורי המפרה שבין הילד-הסביבה-והמבוגר מתקיימת מערכת של יחסי גומלין.
הילד הוא תוצר של האינטראקציה בין המבוגר והסביבה.
המבוגר אינו היחיד שאחראי על העברת הידע, הדינמיקה שנוצרת בין המבוגר לסביבה מעוררת את מוחו של הילד ומזמינה אותו להתפתח ולהתקדם על סמך מה שהוא רואה וסופג.
תפקיד המבוגר הוא לערוך תצפיות על הילד, לזהות את הצרכים של הילד ואת נושאי העניין שלו, לזהות את תקופות הרגישות שלו ולערוך כל העת שינויים, לדייק ולוודא שהסביבה במצב תקין ונגיש לילד.
"We must help children from the very beginning.
We must give them the right environment because they have to adapt themselves to a strange new world."
Maria Montessori, The 1946 London Lectures.
"עלינו לעזור ולאפשר לילדנו מהשלב המוקדם ביותר.
עלינו ליצור להם את הסביבה הנכונה מכיוון שהם צריכים להתאים את עצמם לעולם החדש והמוזר"
מריה מונטסורי, הרצאות לונדון 1946
מטרת הסביבה המובנית היא לתמוך בעיצוב הילד.
הילד חווה את הסביבה ולומד ממנה מהרגע בו נולד, הוא מתבונן, סופג ויוצר את האדם דרך המקום בו הוא גדל.
אז...
תהיו האנשים אותם תרצו לראות בדמות ילדיכם וארגנו להם את הסביבה הכי מאפשרת, נוחה ונעימה.
כזו שתאפשר להם לגדול בעצמאות, עם חופש בחירה ועם אחריות על הבחירות שלהם.
תעזו, תאפשרו לילדים לעשות דברים שאולי קשים לנו בחשיבה אבל כל כך מעצימים את עצמאותו של הילד, את הביטחון שלו ובעיקר הופכים אותו לאתם בקטן.